עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אלוהה
קוראים לי משי. [זהו שמי האמיתי]
בת 17
זאת אני בתמונה

תאחלו לי בהצלחה במסע שלי. אני אצטרך את זה.


Peace & Love
♥♥♥
meshi_m1@walla.com
חברים
True Storyjustme.wאיירוMr.Nobodyכבר לא כאןrAz ^
ohmymeits just me .תיאוBlackChamomile-----i don't care
simcowsinMandyEmmaשאריות של החייםaliceמיכל
loved oneSNOWkarinaDaliaSsophi irovichJenny
lovelyhopelessבין הצלליםnothingmanjyjym14Blue
אחת מהמרכזmichalDownרוז דיימונדRainאיתמר בן ברוך
LonelyGirlme-***Lady In BlackBe Your Own HeroשקדThe Girl with Two Hearts
I dont give a F**K ♥מריהsee from the heartThe Cheshire CatSuzan❥AngelK❥
#פיגלי_הורן ♥ג'ולאנונימיץהשמלה האדומהBloggerStoriesGirls
girl on fireAnglic ♥♥♥נועהאוהב(ת) שום!These Heavenתמר גלעד
עוד מוזרה בעולםBorn To DieאריאלlidanDarkEagleעדן מאיר
הדס . נ .TahelyehavDaniel .Lonely guyLoLa
מאיה נוימןנערת הגורלאפרתMaskedCatsomeoneאלונה
נסיכהBlue Moonדניאלgamer girlSuperGirl1Here To Love
my nicknameTigerLilygirle lifeשרון 123cosmicBFFsmooth criminal
MUST LISTEN
חזרתי.
03/11/2015 00:54
Meshi

 היי

חזרתי.

לאלו שלא מכירים אותי, קוראים לי משי ואני בת 17

ולאלו שעדיין כאן..התגעגעתי.

 

השאלה לאן נעלמתי צפה באוויר.. אז זה מה שקרה:

ביום חמישי, השמיני לינואר 2015, יום אפרורי וגשום, שלושהימים אחרי הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג, אחרי שהפסקתי ללכת לבית ספר כבר חודשים,אחרי שהחלטתי לוותר, אחרי שכבר איבדתי כל רצון להמשיך להתקיים,

הייתה לי פגישה שנייה עם הפסיכולוגית שלי.

בבוקר של אותו היום המועצה של איפה שאני גרה התקשרולאבא שלי ושאלו אם אנחנו יכולים לבוא להיפגש, זה היה מאוד ברגע האחרון אבל הסכמנו.

כשהגענו, חיכו לי עובדת סוציאלית שלא הכרתי והיועצתשל הבית ספר שלי שאני לא מאוד מחבבת. הם דיברו איתי לבד קודם. הן אמרו לי שהןעומדות להגיד להורים שלי שיש לי מחשבות אובדניות.

 

-הן ידעו את זה כי היה לי קשר מאוד טוב עם המחנכתשלי ודיברנו הרבה, היא הבינה לבד מהשיחות שלנו מה עובר אצלי בראש וזאת הייתה החובהשלה לספר-

 

ביקשתי מהן שלא יעשו את זה. בכיתי. התחננתי. צעקתי.

זה לא שינה כלום.

יצאתי משם בסערה ובכיתי בהיסטריה. כשאני מסתכלתאחורה אני חושבת שזה היה בעיקר מהפחד של איך ההורים שלי יגיבו. פחד וחרדה.

אחרי בלגן רגשי הן אמרו להורים שלי, לא הייתי בחדרכשזה קרה אבל כשנכנסו לאוטו הרגשתי את הכובד באוויר ובשקט.

אבא שלי הוריד את אמא שלי בבית והסיע אותילפסיכולוגית.

כל הנסיעה שמעתי מוזיקה וחשבתי על דרכים להתאבד.

בפגישה לא ממש דיברתי, הייתי עצבנית ולחוצה, העינייםשלי היו נפוחות מבכי, לא היה לי כוח לכלום.

הפסיכולוגית ראתה את זה. בסופו של דבר סיפרתי לה עלהמחשבות שהיו לי בנסיעה. היא הלכה להתייעץ עם הפסיכיאטרית של המקום.

הן חזרו לחדר והציעו לי להתאשפז.

האשפוז שהן הציעו הוא –אם אתם לא יודעים מה זה, כיאני לא ידעתי עד שהתאשפזתי- זה אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, יש מחלקות שונות שלמבוגרים ויש מחלקת נוער, המחלקה שאני הייתי בה, מתאשפזים שם נערים ונערות עםדיכאון, אובדנות, סכיזופרניה, הפרעות אישיות וכו'. אני מאובחנת עם דיכאון, ז"אשאני עדיין סובלת מזה אבל אני מסוגלת להתמודד. באותו זמן הייתי מאובחנת עם דיכאוןחמור והמחשבות האובדניות באו עם זה בעוצמה הרבה יותר גדולה מהרגיל. נתנו לי כדוריםשרק גרמו לי להתקפים ולשרוט את עצמי עד זוב דם. עכשיו אני כבר לא לוקחת כלום.

המחלקה עצמה סגורה עם דלת פלדה גדולה ואי אפשר לצאתבלי מבוגר. יש שם בניין קטן שהוא הבית ספר, יש מערכת שעות, שלוש ארוחות ביום ועודמטופלים, בנים ובנות. פגשתי המון אנשים מאוד נחמדים שאני עדיין בקשר איתם.

 

התקופה שהייתי מאושפזת הייתה תקופה הזויה שאני מנסהלהדחיק את רובה. היו המון ימים רעים אבל גם ימים בסדר. הפסיכולוגית שלי גרמה לילקרוס בתוך עצמי יותר מאשר לקום מהקשיים (אבל זאת הייתה רק היא, שאר הפסיכולוגיםהיו נחמדים) והפסיכיאטרים מאוד מתנשאים. אבל אני יודעת שהם בסך הכול ניסו לעזור.

אני לא רוצה לגרום למקום להישמע חלומי באיזושהי צורהכי הוא לא.

זה מקום טוב להשתקם. להחזיר לעצמך את הכוח שאיבדת. לטפלבמחלה שלך.

יש נערים ונערות שראיתי שעברו שינוי מדהים ויש כאלהשזה לא משנה כמה הם יחזרו לבית חולים, המצב שלהם לא ישתנה.

 

השתחררתי אחרי חצי שנה, עברתי לבית ספר אחר. אבל נשרתיממנו.

אז אפשר להגיד שאני בנקודת ההתחלה אבל האשפוז הראהלי עולם אחר. הוא הראה לי שלפגוע בעצמי ולחשוב על הסוף לא יועיל. אני לא אתן לעצמילפול לתוך החור השחור הזה שוב.

אני צריכה להתמקד בעתיד עד כמה שזה קשה ומפחיד.

אני מאמינה ובעיקר מקווה שיום אחד אני אקום ואהיהשמחה... אבל זה תלוי בי.

 

הבית חולים לא מרפא כלום. זה לא קסם. זה לא בית חוליםרגיל שיש בעיה פיזית וזה יותר פשוט לתקן (תלוי במצב/מחלה).

הבית חולים הוא לבעיות נפשיות. הם מנסים לעזור כמהשיותר.

הדור שלנו הפך דיכאון ופגיעה עצמית ל"טרנד"מגעיל בזמן שיש אנשים שבאמת סובלים ונתקלתי בכמה מטופלים שרק חיפשו תשומת לב.

 

אני מקווה שלא בלבלתי אתכם, אם יש לכם שאלות, תשאלו.

לילה טוב.

 

 

19 תגובות
מרגישה מתה.
05/01/2015 22:08
Meshi
אני מרגישה מתה. 
ואני מרגישה שאף אחד לא מבין את זה באמת.
לא המחנכת שלי ולא הפסיכולוגית...גם אחרי שהם קראו את השירים שלי או יותר נכון קראו את הכאב שלי.
אני מרגישה שבורה
ריקה
אבודה
אני רוצה לישון כל היום ולקום ולהסתכל במראה ולאהוב את עצמי.
אני רוצה שיחבקו אותי ויגידו לי שאוהבים אותי.
אני רוצה לשכוח מהעבר ולהשקיע בעתיד -ולא בבית ספר- 
להיות חופשיה, להתעסק במשחק, לשיר, לצייר, לצלם, לכתוב. להתעסק באומנות! להרגיש שאני עושה משהו! 
אני תקועה
אני שותקת
לפעמים צורחת
אחרי שכל הרגשות נאגרים
ואני לא יכולה להחזיק אותם יותר בתוכי.

אני מרגישה קטנה 
בעולם כל כך גדול
אני מרגישה חסרת חשיבות
בעולם עם המון משמעויות
אבל בעיקר
אני מרגישה מתה. מצד אחד.
מצד שני
אני רוצה לחיות. להגשים את החלומות שלי. השאיפות. המטרות.

4 תגובות
מרגישה שהיא כלום.
04/01/2015 22:55
Meshi

ילדה שקטה

שבפנים צורחת.

ילדה מחייכת

שבפנים בוכה.

ילדה שנמאס לה

ילדה שרוצה למות

ילדה שכבר לא מרגישה ילדה

היא מרגישה שהיא כלום.

 

נערה מתוקה

שבפנים מסתבכת

נערה צוחקת

שבפנים זועקת

נערה שצריכה עזרה

נערה שרוצה למות

נערה שכבר לא מרגישה נערה

היא מרגישה שהיא כלום.

1 תגובות
למות
29/12/2014 19:13
Meshi
אני מעדיפה לא לחשוב

כי חשיבה לא הביאה אותי לשום מקום טוב

אני מרגישה, לצערי

והרבה

עצב. ייאוש. בלבול. תסכול. אבדון.

שמחה לא נמצאת ברשימה כבר המון זמן.

ילדים צוחקים לפחות 300 פעם ביום

ואני אפילו 3 פעמים ביום לא צוחקת.

 

אני מעדיפה למות

כי מוות נראה טוב יותר מהחיים

אני רוצה להתאבד, לצערי

ואני חושבת על זה הרבה יותר מהרגיל

חבל. כדורים. אקדח. מכוניות.

שמחה לא נמצאת ברשימה כבר המון זמן.

כל 18 שניות מישהו מנסה להתאבד

אולי בפעם הבאה זאת תהיה אני.

6 תגובות
אם רק ידעתי לשתוק
20/12/2014 21:03
Meshi
אם רק ידעתי לשתוק
הרבה כאב היה נחסך ממני
אם רק הייתי סותמת את הפה כל זה לא היה קורה
אם הייתי נועלת את שפתיי וחיה את החיים שהייתי אמורה
אם הייתי סובלת בשקט
אם הייתי רובוט חסר רגשות, חסר מחשבות בעולם
אולי אז הכול היה בסדר

אבל אני לא 

אני לא מסוגלת לשתוק
אני לא מסוגלת לסתום את הפה כשאני רואה שרע לאנשים
ואני רק מנסה לעזור
אבל נפגעת.
אני רוצה לעקור את הלב שלי 
את המוח והשכל 
אני לא רוצה להיות כאן ולא בשום מקום
אני רוצה להיות בעולם הבא
בגן עדן.
במקום טוב יותר. 
במקום שבו לא אצטרך להילחם כל הזמן בעצמי, באחרים, בזמן, ברגשות, במחשבות
בכול.

ימים טובים לא קיימים אצלי כי הם תמיד נגמרים בבכי.

2 תגובות
טיפות הגשם מזכירות לי שגם השמים בוכים לפעמים
15/12/2014 16:34
Meshi

טיפות הגשם מזכירות לי שגם השמים בוכים לפעמים

שאני לא היחידה שלבד

שאני לא היחידה שכואב לה.

הברק הוא הזעם

הרעם הוא הצעקה

והרוח הוא העצב שמקפיא אותנו.

 

אני הרוסה

מבחוץ אני קרה כמו החורף

אבל בפנים פועם לב חם

שרוצה להפסיק את הברקים והרעמים

שרוצה שהרוחות יירגעו.

 

העננים האפורים מזכירים לי דיכאון

מזכירים לי את העבר, ההווה והעתיד

שאני רוצה לברוח.

 

הנשמה שלי כבר לא אפורה,

היא שחורה

ואני מרגישה שאני נעלמת

הגוף זז

אבל הנשמה איבדה כל רצון לחיות.

2 תגובות
הצילו
10/12/2014 17:45
Meshi
להיות כמו כולם, לסיים 12 שנות לימוד. לחיות בשגרה המדכאת. להיות עייפה ותשושה כל הזמן.
לבזבז את החיים האלה ואת ההזדמנויות שיכולות לבוא.
אני אבודה.
ומה שיותר גרוע מלהיות אבודה זה להיות מודעת לזה שאת אבודה. 
אני לא בעולם הזה וגם לא בעולם שלי. אני לא בשום מקום. אני לא חיה וגם לא מתה.
אני משהו לא מוגדר.
אני מחפשת תשובה, פתרון. משהו שיציל אותי..
אני מרגישה שאני מחפשת את המחט בערמת שחת. 
מרוב ייאוש אני רוצה למות.
ועדיין הראש שלי ריק. אני לא רואה שום דבר באמת. אני מרגישה מתה. ריקה. לא מוגדרת.
שוב ושוב.
לא מסוגלת לחשוב, להבין, לראות..רק להרגיש.
אני לא מבינה את המצב הזה ואני מפחדת.
אני רוצה ללכת לטיפול. אני רוצה לצרוח אבל לא מסוגלת. יש בתוכי חור שחור ששואב הכול ומכאיב לי.
הצילו.
אני מרגישה נרדפת. העבר, ההווה והעתיד. הכול. כולם.
אני לא יכולה ככה יותר. נמאס לי! נמאס לי מהמציאות הזאת! נמאס לי!
אלה לא סתם מילים וזו לא סתם תקופה. אלה החיים שלי. ואני לא יכולה לחיות יותר, לא ככה. לא פה.
אני רוצה לארוז תיק ולברוח. אני רוצה להיות חופשיה!
הצילו.הצילו.הצילו.הצילו.הצילו.הצילו!!!
מישהו שומע אותי? מישהו מקשיב?
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 21 22 הבא »
חיפוש
ארכיון