אני צונחת לאט לאט
אל תוך החשיכה
היא קוראת לי
עוטפת בחום
מנשקת את לחיי
מלטפת,
מתייחסת.
אני צונחת לאט לאט
והאור כמעט עמום לגמרי
קולו חלוש
הוא קר
מכאיב בעיניי
איני רוצה לחזור
איני רוצה לראות את האור.
ואני כבר שם,
נפלתי לתהום.
כואב
כל גופי כואב,
פניי בוערות.
אני צורחת
'למה?'
ומתה.
;){kind=link}