אוקיינוסים של שתיקה,
צרחות בתוך האדמה.
אני כמו שבויה במלחמה
בתוך תוכי זועקת
להפסקת אש.
אני רצה,
לא עוצרת.
מחפשת אחר השקט
לא רואה את האופק
ונופלת.
שוב בוכה,
שוב מלקה את עצמי
מהבושה
מהדאגה.
כמה טיפשה ...
כמה טיפשה ...
משננת לעצמי,
המקהלה בראשי
לא מפסיקה -
'טיפשה' !
צוללת לתוך אוקיינוסים של שתיקה ...
















































































