אני מבולבלת.
אני בהחלט מרגישה רע עם עצמי.
לא טוב לי.
היה טוב....
וחזר...
והלך...
ואני כ"כ מיואשת.
מתוסכלת.
ואני מרגישה שאף אחד לא מבין.
ואף אחד לא מרגיש את הכאב שלי.
וגם המילים המעודדות של "כולם" [שלכם.. בעיקר] לא יעזרו. לצערי.
אני מטרה אבודה.
חולה.
במחלה הזו..
כנראה שלעולם לא ארפא מהעצב הזה.

[אני רוצה להרגיע שלא תחשבו מהתמונה- אני לא חותכת ..]















































































