לכולנו יש את הסיפור על המשפחה שלנו, לחלקנו הסיפור טרגדי ולחלקנו הוא פשוט עצוב.
אבל אני לא עומדת לספר לכם על המשפחה שלי...אלא אני עומדת לגרום לכל אלא שלא סובלים את ההורים שלהם או את האחים שלהם - לעצור לרגע - ולהעריך כל פרט בחיים. ונכון שההורים מעצבנים ולא נותנים לנו מה שאנחנו רוצים והאחים מתגרים בנו ולפעמים גורמים לנו לבכות...אבל עזבו שניה ותקראו:
קודם כול את העובדה שאתם יושבים מול המחשב וקוראים את הפוסט הזה...העובדה שאתם חיים!! אתם צריכים להעריך! כי לצערנו העולם הזה מלא מחלות ובעיות ותינוקות מתים לאחר הלידה ואנשים מתאונות דרכים וכו' (חבל לפרט כי אני בטוחה שאתם יודעים)
ונעבור לדברים שנראה לנו הגיוני שיש לנו אותם ורובנו (מן הסתם) לא ממש מעריכים אותם:
מים, אוכל, בית, מיטה לישון עליה!! אנשים!! תתעוררו ותבינו שיש לכם הרבה, אין סיבה לעצבות...וכן אני מודה אני גם עצובה וכן בד"כ קשה לעצור את הצריבה של הדמעות אבל לפחות שהפוסט הזה יזכר לכם בראש!
להעריך, להעריך, להעריך!
כל רגע בחיים, כל שניה שעוברת, כל צחוק וכל חיוך, כל ביס שאתם נותנים בין אם זה פיצה או תפוח, כל נשיקה או חיבוק שאתם נותנים לאמא/אבא...פשוט תעריכו ותאהבו ותחייכו! עד כמה שזה קשה...
♥ ^_^
;){kind=link}