"גבריאל?"
"כן?" ענה.
"אני רוצה להגיד לך משהו" הנה זה מתחיל.
"טוב רק תמהרי כי אני גווע ברעב"
"שמת לב שאולי בזמן האחרון קורה איתי משהו?"
"כן, באמת רציתי לשאול אותך, מה איתך?" הוא הסתכל עליי במבט כל כך אכפתי שהמיס לי את הלב.
"עזוב, לא חשוב" שיט! מה אני עושה, לא התכוונתי להגיד לו??
"מאיה, מה קרה?" שוב הוא הסתכל עליי במבט הזה,
"את יודעת שבסוף את תגידי לי" הוסיף וחייך.
"קרה משהו, עם מישהו" דיברתי לאט והלב שלי לא הפסיק לדפוק במהירות, עוד פעימה ועוד פעימה.
"מה במשפחה, בחברות?"
"לא, מישהו מסוים" נעצתי בו עיניים כדי שיבין את הרמז.
"זה קשור אליי?"
"כן, המישהו הזה...זה, זה אתה" הסתכלתי לו ישר בעיניים והתחלתי לרעוד, הרגשתי שבעוד רגע אני מתעלפת מולו.
"מה איתי?"
"אני בזמן האחרון, זאת אומרת לא ממש האחרון" אני מגמגמת וממשיכה לרעוד בלי הפסקה, אני משפילה עיניים לרצפה ובמקביל מנסה להסתכל עליו "אני מרגישה".
הוא לא אמר דבר, רק הסתכל עליי במבט שמנסה להבין.
"משהו"
"כלפייך..." הוספתי והסתכלתי בעיניו.
לרגע היה שקט, עיניו של גבריאל התכווצו והוא בהה במדרכה וניסה להבין או לעכל את מה שאמרתי לו בצורה עילגת לחלוטין.
"או-קי" אמר לאט ואני בטוחה שהבין "אני מת מרעב אז אני אגיד לך לילה טוב"
"לילה טוב" אמרתי וכל אחד הלך לדרכו, לא הסתכלתי אחורה כי התביישתי, גבריאל יודע שאני אוהבת אותו!
זה לא סיפור ממוצא, זה הסיפור שלי.(כמובן עם שמות בדויים)
זאת הדרך שבה אמרתי למי שאני אוהבת...שאני אוהבת אותו.
ובאמת שזה היה שווה את זה ^-^
גם אם אחרי כמעט חודשיים נפרדנו, אני למדתי המון מה"קשר" הקצר שלנו.
Peace & Love ♥
;){kind=link}