קשה לי להיפרד מהמציאות.
המציאות הטובה שבניתי.
שום דבר ממנה כבר לא קיים.
היא התנפצה לרסיסים קטנים.
ובלי ששמתי לב, דרכתי עליהם.
דם נוזל מרגליי היחפות.
כואב לי.
תקועה בין רסיסים.
אני צורחת.
איש לא שומע.
אני מנסה להושיט את ידי אל ידית הדלת אך נופלת.
עכשיו רסיסי המציאות התפשטו לשאר גופי.
ושלולית דם מסביבי.
אני צורחת.
בכל פיסת קול שנותרה בי אני משתמשת.
אולי יהיה שם מישהו.
אך ללא הועיל.
אני נשארת מכווצת על שלולית הדם שלי.
;){kind=link}