התכוונתי לאהבות שלי.
יותר נכון...לאהבה אחת.
לשיר.
אני אוהבת לשיר.
אנשים אומרים לי שאני שרה יפה.
זה מעלה את הביטחון לפעמים.
לפעמים אני מרגישה שזה שקר.
גם פרסמתי אותי ואת אחותי שרות ביוטיוב (לא באיכות הכי טובה..) וגם יש פה פוסט שיש קישור לשיר.
נרשמתי לבית ספר למוזיקה אבל הייתי גדולה מידי.
נרשמתי לאקס פקטור אבל יצא חוק שאומר שאני קטנה מידי לשידור חי.
אני מחכה ליום שאוכל להירשם.
שנה שעברה הייתי במקהלה. היה נחמד, למדתי דברים שעדיין עוזרים לי.
אבל יצאתי.
מהסיבות שלי...
אולי הפוסט נשמע קודר במקצת.
סליחה.
להיות זמרת היה החלום שלי מכיתה א'.
הייתי פותחים בטלויזיה בערוץ של שירים וספגתי מוזיקה, שירה, קצב, מנגינה.
ספגתי סגנון.
וגם כשהיינו שומעים את המוזיקה, הייתי מסתכלת על הקליפ וכאילו מנגנת על פסנתר לפי הקצב על הידית/המעקה של הספה.
אהבתי את זה.
זה זרם בדם שלי.
הייתי רצה לחדר.
עומדת על המיטה.
ומתחילה להמציא שירים, מנגינות.
רוקדת, מסתובבת.
ופשוט נהנית מכל רגע.
זאת אהבה ♥
;){kind=link}