חיים הרוסים. |
|
חיי נהרסים לאט לאט..
אני רואה,
אני יודעת.
אני בוכה
שבורה
מתעצלת בדברים הקטנים ביותר
אוכלת שטויות מהלחץ
יוצאת מהבית הרבה כדי להשתחרר מהכאב שסובב אותי
לא מסוגלת להתרכז בלימודים
לא קוראת ספרים כמו פעם
לא שרה
לא רוקדת סתם
לא שמחה
לא מחייכת.
ואולי אם רק הייתה אהבה...אולי זה מה שיכול לגאול אותי מייסורי.
אבל גם זה פגע בי וזהו הפצע שחדר הכי הרבה.
אז כנראה שאשאר חסרת כול.
חסרת תקווה.
|
|
|
|
|
 | את לא חסרת כל יש לך בלוג מקסים את מוכשרת ואת בנאדם רגיש ומקסים!! אני מכירה את מה שאת מתארת לפעמיים זה מתסכל אבל צריך לקום ולהמשיך לצעוד ולנצל כל יום,רגע ודקה. |
|
|
 | התחושה מוכרת לי. ולפעמים הפצעים הגדולים יכולים גם להציל אותנו. אל תוותרי בגלל פצע אחד שהכאיב לך יותר מהשאר. מדהימה 3> |
|
|
 | ושוב, יקירתי, הזדהות עצומה. אני מבקשת שתדברי איתי. בסדר?.. |
|
 | אשמח אם את תצרי קשר- meshi_m1@walla.com ♥ |
|
 | נשמה תקחי את החיים בכייף!! תתפסי את הצמך בידים! תלמדי תתדקמי! ותדעי שאסור להיות עצוב תמיד בשימחה!!!! תקשיבי ללב לנשמה שלך!! יש בך קסם מיוחד! |
|
;){kind=link}