אני מרגישה אנוכית.
אבל אני פשוט אדישה.. כנראה. אולי פשוט
מדחיקה.
אני חושבת על הצרות שלי אבל הן מתערפלות
במוחי.
אני מרגישה שאני בוגדת במדינה שלי.
בעם שלי. כשאני אדישה.
כאילו שום דבר לא מתרחש בחוץ...
חיה בבועה.
מושפעת מהסביבה, מהוריי, מאחותי..שלא
מייחסים חשיבות רבה. הם מתעדכנים.
אך לא מראים פחד...
היסטריה...
אבל אני תוהה,
מה הם מרגישים, חושבים?
אני גרה באיזור מחוץ לטווח סכנה אבל אף
פעם אין לדעת.
מה יקרה אם זה יגיע גם לכאן?
עכשיו?
כשאישן בלילה?
מה עושים הילדים, ההורים, הזקנים שם?
איך זה מרגיש?
סליחה מדינה שלי. סליחה עמי.
תהיו חזקים.
אני מרגישה אנוכית.
אבל אני פשוט אדישה.. כנראה. אולי פשוט
מדחיקה.
אני חושבת על הצרות שלי אבל הן מתערפלות
במוחי.
אני מרגישה שאני בוגדת במדינה שלי.
בעם שלי. כשאני אדישה.
כאילו שום דבר לא מתרחש בחוץ...
חיה בבועה.
מושפעת מהסביבה, מהוריי, מאחותי..שלא
מייחסים חשיבות רבה. הם מתעדכנים.
אך לא מראים פחד...
היסטריה...
אבל אני תוהה,
מה הם מרגישים, חושבים?
אני גרה באיזור מחוץ לטווח סכנה אבל אף
פעם אין לדעת.
מה יקרה אם זה יגיע גם לכאן?
עכשיו?
כשאישן בלילה?
מה עושים הילדים, ההורים, הזקנים שם?
איך זה מרגיש?
סליחה מדינה שלי. סליחה עמי.
תהיו חזקים.